התמונות שפורסמו בשבועות האחרונים (מרץ 2021) של כמויות הזפת הנפלטות אל החוף ובניהן גם חיות ימיות שנפגעו מהנזק האקולוגי הזה גרמו לי לארוז כפפות ושקיות ו”לוותר” על יום השבת המוקדש למנוחה- כדי לתת מנוחה לנפש שלי ולים האהוב שלנו שסובל כל כך

כשהגעתי לחוף ראיתי המון מתנדבים בכל הגילים מסתובבים ואוספים את הזפת, שהייתה מפורקת לחתיכות קטנות, ממש כמו עבודת נמלים.

בין חתיכות הזפת נמצאה גם הפסולת הרגילה, חתיכות פלסטיק קטנות, כוסות חד פעמיות ובקבוקי זכוכית (קצת התבאסתי שלא היה בתוך הבקבוקים איזשהו פתק מגולגל עם מסר מפיראט!)

אני תמיד מתרגשת לראות הורים שמגיעים עם הילדים שלהם, בדרך כלל גם האחיניות שלי מצטרפות אליי לימי הניקיון שאני וחברה מארגון “שומרי הטבע” מארגנות.

ואז, בזמן הניקיונות עלתה לי מחשבה- איך מסבירים לילדים על שינוי האקלים? על הזיהום שנוצר? מבלי להשתמש בתיאורים מפחידים של “החיה הזו מתה”, כמובן, תלוי בגיל הילד/ה וברמת ההבנה.

 

לחלק מהאחיינים שלי הסברתי שבבית עדיף לשתות מהבקבוק או מכוסות הפלסטיק הרב פעמיות שלהם, כי הכוסות החד פעמיות אמנם נזרקות לזבל, אבל הרוח מעיפה אותם לטבע ואז הן נתקעות על הידיים או הרגליים של החיות המסכנות וזה כואב להן מאוד. ככה גם הסברתי על בלוני הליום שמעיפים לשמיים ושקיות פלסטיק שגורמות לכאבי בטן לצבי הים שחושבים שהן מדוזות.

החמלה כלפי חיות בגילים הקטנים מאוד גבוהה, כנראה נובעת מהסדרות המצוירות בהן החיות מונפשות וגם להן יש רגשות, גם הן אוכלות ובעצם מתנהגות כמו בני אדם. וכמובן, גם החינוך מהבית.

 

הצטרפתי לדיון באחת מקבוצות הפייסבוק שבהן אני חברה, והדעות לגבי הסברה לילדים היו מאוד חלוקות.

היו כאלה שהשתמשו בדוגמאות כמו שהצגתי למעלה, היו כאלו שהתעקשו שצריך להסביר לילדים (גם בגיל 5 ומטה) על הנזקים בתהליך ייצור הפלסטיק המלא מרמת כריית הנפט ועד השינוע, יש כמה שסברו שהילדים יכולים להילחץ מההסברים על כך שהחיות נפגעות וזה יפחיד אותם מאוד.

 

ספרי ילדים

זוכרים שבאחד מסרטוני “זמן סיפור” סיפרתי לכם סיפור בשם “נולי הדולפין והמדוזות השתקניות” (@gil bitan)? בדיוק על ספרים כאלו אני ממליצה.

ישנם עוד המון סיפורים מתאימים לילדים שכל אחד מהם נוגע בתחום אחר באקולוגיה.

הסיפור על נולי הדולפין מתמקד בשקיות הפלסטיק הנמצאות בים ופוגעות בחיות הימיות, הספר “וינסטון מצ’רצ’יל” (מאת ג’ין דיויס אוקימוטו) מספר על מסע ההסברה של דוב קוטב לבני האדם על הקרחונים הנמסים כתוצאה מההתחממות הגלובלית.

חיפוש קצר בגוגל אחרי השאלה “ספרי ילדים על אקולוגיה” הניב המון תוצאות חיפוש ורשימות ארוכות של ספרים מומלצים, מחמם את הלב!

 

דוגמה אישית

הילדים נמצאים בשלב בו הם מחקים אותנו, המבוגרים, כתגובה של “הערצה” ו/או רצו להתבגר ולהיות דומים להורים, דודים, סבים וסבתות.

אין צורך להכביר במילים מולם, רק להראות להם את הדברים הקטנים: אם קינחנו את האף ברחוב- נמתין עד שנפגוש פח קרוב ואליו נשליך את הנייר, אם אירחנו חברים או משפחה לארוחה- נגיש בכלים רב פעמיים, אם הילד/ה מבקש/ת לשתות- נעודד מילוי מים בבקבוק האישי מאשר בכוס חד פעמית.

תהליך זה עובד- מניסיון. הלכתי לים עם אחיניות שלי ואחיין שלי, וראיתי כוס פלסטיק מעופפת ברוח וחוצה אותנו. רצתי אחריה וברגע שקמתי הם רצו אחריי וניסו “להשיג” אותי.

בדרך לפח ראינו עוד אריזות שעפו ברוח וככה הפכנו את איסוף הפסולת למשחק. רצנו אל בקבוק שצף במים הרדודים והתחרינו מי מגיע אליו ראשון. ואז מה קרה? עוד ילדה בחוף שישבה שם עם אימה הצטרפה אלינו למשחקים וגם היא אספה איתנו פסולת.

 

סרטים

גם כאן, כמו בספרי ילדים, הרשימה ארוכה. ישנם סרטים שממש מתמקדים בתחום, וישנם סרטים עם “רמיזות” לדוגמה- “צעצוע של סיפור 4” שבו אנדי תורם את המשחקים והצעצועים שהוא לא משתמש בהם יותר (סצנה כל כך מרגשת!!!), בסרט “תזיזו ת’רגליים/ Happy Feet” יש חלקים שרואים בהם איך הפלסטיק פוגע בחיות.

ישנם גם סרטים שלגמרי מתמקדים בתחום כמו “וול E”, “הלורקס/ The Lorax”, “חווה קטנה גדולה” וכו’ (ברגע שאשמע על עוד, אוסיף לרשימה).

 

חינוך סביבתי ויצירה

גילוי נאות- ככה נראו צעדיי הראשונים כילדה הנחשפת לעולם הקיימות והאקולוגיה.

מגיל צעיר אימי (גננת במקצועה) הייתה יושבת איתי שעות על יצירות שונות- עציצים ישנים שהיו מקבלים צבע בעזרת מפיות מיוחדות, אצטרובלים וקונכיות שהיו הופכים למובייל ופקקי שעם ששימשו אותי להכנת סירות למשחק.

אני ממש זוכרת את הקופסה (שקיימת עד היום) ומלאה בהמון מיכלי מעדנים ריקים, עלים מיוחדים שייבשנו לבד, סרטים ששימשו לעטיפת מתנות שקיבלתי, צבעי גואש, כפתורים מיוחדים שמצאנו ועוד הרבה מכל טוב שבקלות יכל להיזרק לאשפה.

כמו כן, חונכתי בבית ספר יסודי שבאותם שנים היה “בית ספר ירוק”- תחרויות איסוף פקקים, גינה אקולוגית שהקמנו ותחזקנו, שיעורי קיימות פעמיים בשבוע ומשחקי חצר שהכנו מצמיגים ישנים.

 

הסברה מדוייקת

ישנם אנשים הטוענים כי צריך להגיד לילדים “את כל האמת בפנים”. להסביר להם על מושגים כמו פליטת גזים מזהמים, שריפות הנגרמות מהתחממות גלובלית וגורמות למוות של חיות היער וקשיי נשימה לאנשים הגרים באיזור, תהליכי שינוע ימיים/אוויריים של כלים חד פעמיים וכריתת יערות.

טיפ זה צריך להיעשות בזהירות, ולדעתי גם צריך להיות מוסבר לילדים החל מגיל 8.

לא נרצה להפחיד את הילדים או להעמיס להם את המחשבות בדברים שליליים, שחלילה לא יפחדו מהצל של עצמם.

יש ביוטיוב מגוון סרטוני אנימציה באנגלית או בעברית המסבירים על תהליכים שונים שציינתי מעלה.

 

לסיכום,

אתם מכירים את הילדים והילדות שלכם הכי טוב.

בחרו מבין הטיפים מה הדרך שלכם להנגיש את הנושא בדרך הנעימה והמשפיעה ביותר.

ושוב חוזרת לאמונה שלי- הילדים ישנו את העולם